"מעניין אם זה יהיה אותו סיור כמו בשנה שעברה", תהתה סוניה תוך כדי שהסיעה אותי לסיוריצת סליחות בירושלים שהעבירה יעל גודמן המקסימה (ותודה ליריב שהסיע אותי לתחנה הדלק מול גבעת שמואל, שממנה אספה אותי סוניה). אין זו הפעם הראשונה שאנו רצות עם יעל. התשובה לשאלתה של סוניה ניתנה מהר מן הצפוי, עוד לפני שהתחלנו לרוץ. כאשר התקבצנו ביס פלאנט בירושלים בשעה 6:30 בבוקר, הצטחקה יעל למראה אחד המשתתפים – אייל כטוני, שהוא מאמן ריצה וכושר – ואמרה שהוא מגיע לכל הריצות, ושבאשמתו היא לא חוזרת על מסלולים, כדי לא לשעמם אותו. אייל התגלה גם כצלם מוכשר, והוא הרבה לצלם סרטונים מן הריצה החווייתית הזו.
שמחנו לפגוש את עופר פדן, מנכ"ל "מרתון ישראל" – נותנת החסות לכל המרוצים והריצות הטובות ביותר – המקפיד להגיע לאירועים הללו ורץ איתנו את ריצת הסליחות.
מימין לשמאל: יעל שמש, סוניה מנדלוביץ, עופר פדן, יעל גודמן
הבוקר החל בזריחה מרהיבה במתחם הכינוס. יעל צילמה והבטיחה שתעשה לנו "בוק". הבטיחה וקיימה.
לאחר שסיימנו לצלם את הזריחה ולהצטלם איתה, חצינו את הכביש וקיבלנו הסברים על שכונת אבו תור שבה פתחנו את הסיור. במקום יש שרידי כנסייה ביזנטית וכן מנזר (מתקופה מאוחרת יותר) הפעיל, אם כי בצורה מנומנמת, עד היום. הגענו לבית כנסת קטן ונחמד, וסמוך לו זכינו לנקודת תצפית מעניינת על העיר העתיקה: בית כנסת החורבה, כיפת הסלע וכיפת הזהב נגלו לעינינו.
יעל הסבירה שהשכונה נקראת אבו תור – אבי השור – על שם לוחם מוסלמי שנהג לרכוב על שור. בית הכנסת החביב שראינו בנוי בשטח השייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית. יעל, המתגוררת בשכונת אבו תור, הציגה אותה כמיקרוקוסמוס לירושלים כולה – פסיפס של דתות ואמונות.
על הכנסייה הסמוכה סיפרה יעל שהיא נפתחת פעם בשנה, ב-31 בדצמבר, באחריותו של נזיר בשם אנטיוכוס. נשמע כה ביזארי, אך הבינה המלאכותית אישרה לי שעד 2025 אכן היה זה אנטיוכוס שפתח את הכנסייה מדי שנה בשנה, אך ב-2026 – לדברי הבינה המלאכותית (בינה'לה) – מופיע ברישומים שם של נזיר אחר.
ירושלים היא עיר מרובת קהילות ויעל דיברה על החשיבות של הקהילה בחיינו וכן על הקשר שבין ריצה וקהילה. ואכן, כל מי שהוא חלק מקבוצה של רצים יכול להעיד על כך. לאור הבנה זו, לאחר 7 באוקטובר 2023, כאשר חיפשה במה היא יכולה לסייע, הגתה את מיזם ריצה לנפש, לזכרו של אחיה תני גודמן, שנהרג בתאונה בגיל 17. היא הזמינה את המפונים לרוץ איתה ברחובות ירושלים, כדרך נוספת לריפוי הנפש.
המשכנו לרוץ בעלייה ארוכה, ויעל התלוצצה שזו המשמעות של "עלייה לרגל". השקפנו על גיא בן הינום, שבו הקריבו ילדים למולך. כן, יש על מה לחזור בתשובה. בכלל, על כל התפיסה המקוממת של הקרבת אחר, אדם או בעל חיים לא אנושי, כדי להציל את עצמנו.
בתצפית על מזרח ירושלים הציעה יעל לפתח גישה של סקרנות ושל רצון להכיר את השונה מאיתנו. לדבריה, כמעט מחצית מתושבי ירושלים הם ערבים, ורבע מהם חרדים. "הכול על סטרואידים בירושלים", חייכה. היא העלתה את הטענה שמשום שכל הזמן נתקלים ב"אחר" בעיר הזו, זה יכול להיות מתכון טוב ללימוד סובלנות. הלוואי.
נכנסנו לעיר העתיקה דרך הכותל. תחילה ראינו את הכותל הדרומי והמשכנו לכותל המערבי. במסגרת הזמן המצומצם התאפשרה תפילה של חמש דקות בכותל, ושמחתי על כך שאשמֵחַ את אמא שלי כאשר אספר לה שהתפללתי עליה בכותל.
המשכנו לרוץ מעט ברובע היהודי אך בעיקר ברובע הארמני. יעל סיפרה שרוב תושבי הרובע הארמני הם מוסלמים, ועל הארמנים סיפרה שהם הראשונים שקיבלו את הנצרות כדת ושהם נמצאים בירושלים מן המאה הרביעית לספירה. מדובר בחברה סגורה שנאלצה להסתגל לשליטים מתחלפים. תוך כדי שהיא מספרת עליהם, התברר שאחד הרצים איתנו, אברהם לנמן, היה המורה לעברית הראשון של הארמנים, כבר ב-1967. תפסתי אותו לשיחה קצרה והתברר לי שעשה זאת כמקור הכנסה כשהיה סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
ברחוב האשורים שברובע הארמני סיפרה יעל על האשורים, קבוצה אתנית-דתית שמקורה במסופוטמיה. חבריה רואים את עצמם כצאצאי האימפריה האשורית הקדומה, ושפתם הליטורגית וההיסטורית היא ארמית. בירושלים מתגוררים היום כ-500 אשורים.
משם המשכנו לשכונת ימין משה היפה אך שוממה, כי רוב בעלי הבתים הם תושבי חוץ. הדבר לא ניכר בגינות הפורחות והיפות.
יעל סיפרה כי ימין משה הייתה השכונה החמישית שיצאה מן החומות. ניסיתי לדמות בנפשי את האומץ והחזון הנדרשים כדי לעזוב את האזור המוגן שבחומות ולפרוץ אל מחוצה להן.
הסיור הסתיים בחזרה לשכונת אבו תור, שבה התחלנו, אך לא לפני שהרמנו כוסית ונהנינו מכיבוד קל באדיבות יעל, שטרחה וקנתה כוסות שנשאו את המסר: "שעות שינה יחזרו, חוויות לא", ולא לפני שהיא ועופר פדן עודדו אותנו להירשם למרוץ התקווה ב-16 באוקטובר בבארי, עוטף עזה.
נראה שהפוסט הבא יהיה על מרוץ התקווה.
והנה קישור לסרטון שהכין אייל כטוני:
הסרטון של אייל כטוני שווה צפייה!
תודה יעל!! איזו מזכרת נעימה וכייפית
תודה!! אגב רוב תושבי הרובע הארמני הם ארמנים