"הבנתי שהריצה היא בשטח חשוף לחלוטין, ללא צל", שטחתי את דאגותיי בפני מאמני, אילן פריש. "נו, טוב, ככה רצו בתנ"ך", השיב לי אילן, והצליח להצחיק אותי גם אם לא להרגיע אותי.
למרות החששות מריצה בשטח חשוף ומתוואי הריצה המאתגר (גובה מצטבר של כאלף מטר), היה לי ברור שארוץ את מרתון התנ"ך, ובכך אשלב שתי אהבות גדולות – ריצה ותנ"ך.
אני מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מזכירה את ריצת איש בנימין (שמ"א ד) בשיעורים ולאחרונה אף כתבתי מאמר על ריצה במקרא, שחלקו הוקדש לריצת איש בנימין. אז שאוותר על הזדמנות הפז הזו לרוץ בשבילי הסיפורים שאני עוסקת בהם?
על קצה המזלג על ריצה במקרא
במקרא מסופר על ריצות רבות, והראשונה שבהן היא ריצתו של אברהם, שבגיל 99 רץ לקראת המלאכים שנדמו בעיניו כאנשים כדי להזמינם להתארח אצלו (בר' יח). מבחינה מגדרית – גם נשים רצות במקרא, למשל רבקה שרצה לבאר להשקות את הגמלים ורחל שרצה לביתה לספר על פגישתה עם יעקב ליד הבאר. מהמשל שנשא ירמיהו "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים" ניתן אולי ללמוד על התקיימות תחרויות ריצה בישראל המקראית. התנ"ך מקשר בין ריצה ובין כוח כפי שניתן לראות למשל בדברי נביא הנחמה: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (יש' מ 31). הקשר שבין ריצה ובין כוח וכן בין ריצה ובין השגחה פרטית מאת ה' עולה גם ממזמור תודה המיוחס לדוד, שבו הוא מספר כיצד הוא רודף אחר אויביו וגובר עליהם בעזרת ה': "מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת… תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי" (שמ"ב כב 34–37). דברי המשורר מגלים מודעות לחשיבותו של הצעד הרחב כאמצעי להגיע למהירות גבוהה.
ריצה מביעה שירות נאמן (למשל, ריצת אברהם וריצת רבקה), דחיפות, להיטות, וכמובן שיש לה תפקיד גם במלחמה – ריצת תבוסה ומנוסה לעומת ריצת ניצחון ומרדף אחר האויבים.
ריצת המנוסה וריצת הניצחון
ריצתו של איש בנימין היא ריצת מנוסה ותבוסה והקשרה טרגי: בני ישראל הובסו בידי הפלשתים, נפלו מהם שלושים אלף איש ובהם חפני ופנחס, שני בניו המושחתים של הכהן הזקן עלי (כפי שניבא איש האלוהים שיקרה בתוכחתו את עלי – שמ"א ב 34) וארון האלוהים נשבה בידי הפלשתים. את כל הבשורות הקשות הללו בישר איש בנימין שנס מן המערכה מאבן העזר (המזוהה עם ראש העין) ועד שילה. שם פגש בעלי, הכהן העיוור בן התשעים ושמונה, שציפה בחרדה לידיעות משדה הקרב. כאשר שמע על שביית הארון נפל מכיסאו, שבר את מפרקתו ומת. גם כלתו של עלי, אשת פנחס, מתה כתוצאה מהבשורה המרה, שגרמה ללידה מוקדמת שלה שבמהלכה מתה. ואילו היום אנו רצים ריצת ניצחון ומקווים לבשר בסיומה בשורות טובות לבני משפחה ולחברים – עשינו זאת!
התכנסות
הגעתי לראש העין בשעה 4:30 וערכתי היכרות עם כמה מן הרצות האחרות במרתון המלא – שוש בלייכמן, הוותיקה מכולנו (ואני אחריה במדד הותיקוּת), שזה לה מרתון 33 במספר ויום קודם השתתפה במרוץ בנימינה – 15 ק"מ; רונית אושפיזאי, תושבת עלי, כלתה של קולגה שלי מבר-אילן, ד"ר דבורה אושפיזאי; יהודית גולן, ונינה רבר-שפירא, המתאמנת הטבעונית של אריאל רוזנפלד (הטבעוני, כמובן), שכעת מתאמנת למרוץ הקומרדס, אולטרה מרתון של 90 ק"מ בדרום אפריקה.
עם שוש בלייכמן
מימין לשמאל: יהודית גולן, יעל שמש, רונית אושפיזאי
ניצלתי את הזמן עד לזינוק לומר ברכות השחר, וכיוונתי באופן מיוחד בברכת "הנותן ליעף כוח". זמן קצר לפני המרוץ הפקדתי את תיק המרוץ שקיבלנו (רק בשביל זה השתלם להירשם! מזכרת שימושית ונחמדה שכזו!), שיחד עם שאר התיקים הוסע עד לשילה והמתין בסבלנות שאגמע 42.2 ק"מ ואגיע אף אני לשילה.
ברוך אתה ה'… הנותן ליעף כוח
המרוץ
הוזנקנו עם רצי חצי המרתון מעט לאחר 5:30. בתחילה היה לי חם וחשתי שאני מזיעה כמעט למן התחלת הריצה. הזיעה גרמה לכך שהתקשיתי לאחוז בבקבוק השתייה שאתו רצתי. ניסיתי לגרש את החשש מה יהיה בהמשך הריצה אם כבר בשעת בוקר כה מוקדמת אני מזיעה. ואכן, הדאגה הייתה מיותרת. כעבור חצי שעה עד שעה מזג האוויר השתפר פלאים ולמעשה לא יכולתי לייחל למזג אוויר טוב יותר. השמש, שכה חששתי מפניה, הסתתרה מאחורי העננים. השרב מהיום הקודם נשבר. הללויה! כמה יפה היה לרוץ בנופי בראשית, ליהנות מהגבעות הירוקות ומשמים מעוננים.
ריצה בכביש 5
קילומטר אחרון
לאורך המרוץ הראש שלי עבד לא פחות מאשר הרגליים. התגברתי על העליות באמצעות כמה טיפים לדמיון מודרך שנתנה לי יום קודם למרוץ המאמנת האישית, אסתר סממה, וכן בעזרת שיר קצר שכתבה והלחינה האימא הנפלאה שלי, לכבוד העליות הצפויות לי. אולי לא תתפלאו לקרוא שהשיר פותח במילים "עלי והצליחי". בחגורת הריצה שלי טמנתי את "נשק יום הדין": שני פתקי עידוד מאימא שלי ומחברתי הטובה סוניה, שנשלפו ברגע המתאים (קילומטרים אחרונים) ונתנו דחיפה אחרונה. גם דבריו של רן שילון, שאם יהיה לי קשה עלי לזכור שגם לאחרים קשה הדהדו באוזניי, ותרמו תרומתם להצלחתי בריצה. תרמו לכך גם הירידות המועטות במרוץ. אני רצה היטב בירידות, כך שניצלתי אותן ובייחוד את הירידה הארוכה יחסית מאוניברסיטת אריאל, כדי להרחיב צעד ולרוץ במהירות. תודה לרן שילון ותודה לאילן פריש על טכניקת הריצה בירידה שלימדונו, חופשייה, מהירה ומשוחררת. במידה רבה הודות לריצה בירידות זכיתי לסיים שנייה מבין שמונה הנשים (נו, טוב, היינו רק שמונה נשים…) ולזכות בגביע יפהפה בדמות כד מחרס, בדומה לכדים שהתגלו בשילה.
שתי טבעוניות על הפודיום 🙂 עם נינה רבר שפירא ורונית אושפיזאי
הישגים לטבעונים
גם במרוץ הזה נרשמו הישגים לטבעונים. במקום הראשון מבין הגברים ובמקום הראשון מבין הנשים זכו טבעונים – אריאל רוזנפלד ונינה רבר שפירא (ואני, כאמור, זכיתי במקום השני אז תרמתי תרומה צנועה להישגיי הטבעונים).
אז תודה לאריאל ולנינה בשם כל קהילת הטבעונים על שייצגו את הרעיון הטבעוני בכבוד.
אריאל ונינה – טבעונים, רצים ומנצחים
