לרוץ לאיבוד בקורדובה, ספרד

כאשר שלחתי בסוף יוני, למאמן, אילן פריש, את אילוצי חודש יולי, לצורך הכנת התכנית, הבעתי תקווה שיצליח בכל זאת לבנות תכנית אימונים משמעותית. יותר מדי אילוצים לחודש אחד: שני צומות (יז בתמוז ותשעה באב) וביניהם שבוע בספרד, לצורך כנס בקורדובה. "תכנית רחומה בבקשה, בזמן הכנס", ביקשתי ממנו, גם מתוך התחשבות בחברה שחלקה אתי חדר, ד"ר חוה גיא, שהרי יש גבול לכמה מוקדם עלי להתעורר ולהעיר אותה, וגם מתוך התחשבות בעצמי. ולשמחתי הוא נעתר לבקשתי ואף אימון לא עלה על שעה.

הגענו לקורדובה החמה ממילא בזמן שבו גל חום שטף את ספרד. הטמפרטורות הגיעו ל-40 מעלות ויותר. ביום שבו הגענו יצאתי לריצה של שעה בסביבות 21:00 בערב. כן, היה עדיין חם. מראש החלטתי שארוץ לאיבוד. בחגורת הריצה לקחתי את כתובת המלון וכסף למונית שתחזיר אותי במקרה הצורך. הייתה זו החלטה מצוינת: רצתי בסמטאות היפות של העיר, חופשיה מדאגות ומניסיונות לזכור מנין באתי ולחשב להיכן אני רצה, ולמרות החום נהניתי כל-כך!

קורדובה - כמה מהנה לרוץ בסמטאות היפות!

קורדובה – כמה מהנה לרוץ בסמטאות היפות!

כאשר ביקשתי לחזור למלון התבררו לי שני דברים: 1) ידיעת האנגלית בעיר אינה מרשימה, והצטרכתי לגייס את מעט הספרדית שבאמתחתי. 2) לומר את שם המלון או את שם הכיכר שבה שוכן המלון לא יעזור כמו לשאול היכן ה"סינגוגה", שרידי בית הכנסת העתיק שהוקם ב-1315, ושהוא אתר תיירות מפורסם. אז בסופו של דבר חזרתי למלון ללא מונית, בזכות ה"סינגוגה".

שרידי בית הכנסת העתיק בקורדובה

שרידי בית הכנסת העתיק בקורדובה

המלון הציורי שבו שהינו Amistad Hotel שכן ברחוב Los Judios, היהודים. שמחתי להתגורר ברחוב הנושא שם זה. יצאתי ממנו לריצות נעימות, נדה בראשי לשלום לשכן – הרמב"ם, שפסלו מפאר את הרחוב, חולפת על פני המוזיאון היהודי (מאכזב) ובית הכנסת העתיק (מרגש) ומרגישה את ההיסטוריה היהודית בקורדובה דרך הרגליים.

 

השכן - פסלו של ר' משה בן מיימון (הרמב"ם)

השכן – פסלו של ר' משה בן מיימון (הרמב"ם)

לא ראיתי רצים אחרים מלבדי. אולם כאשר טיילתי עם חוה ועם אסתר בעיר והגענו לנהר ולגשר היפה והעתיק מעליו, ראיתי כמה רצים לאורך הנהר והבנתי שהחמצתי מקום מצוין לריצה רצופה, כזו שלא הולכים בה לאיבוד.

הגשר שמעל הנהר

הגשר שמעל הנהר

ולסיום, אחד מרגעי השיא בשהות בקורדובה היה מופע פלמנקו מרהיב. הרקדן והרקדנית, שניהם בסביבות גיל הארבעים, הדהימו אותי בריקוד המהיר שלהם, שדרש כושר על, והבהירו לי עד כמה קל לרוץ (פשוט, להניח רגל אחר רגל) בהשוואה לאמנות ריקוד הפלמנקו…

אם חשבתם שלרוץ זה קשה... לא ראיתם מופע פלמנקו

אם חשבתם שלרוץ זה קשה… לא ראיתם מופע פלמנקו

פורסם בקטגוריה ריצה | 18 תגובות

פציעת ITB, מטרה חדשה וחזרה לתכנית אימונים

"אני מצטער לבשר לך שאת ממש לא מקורית; זו אחת הפציעות הכי שכיחות בקרב רצים למרחקים ארוכים", הוכיח אותי סער, חברי לקבוצה, כאשר הופעתי לאימון הקבוצתי לאחר היעדרות מכמה אימונים וסיפקתי תירוץ להיעדרותי – פציעת ITB, שהתבטאה בכאבי ברכיים.  טענות דומות הושמעו גם מפי רצים אחרים.

אז כן, סיימתי את מרתון התנ"ך עם גביע על מקום שני כללי בקרב הנשים, אך גם עם פציעה מרגיזה. ובאשר לטענות ולמענות שספגתי בדבר "פציעה משעממת ולא מקורית"– אלו דווקא הרגיעו אותי, כי לעתים צרת רבים אינה נחמת טיפשים, אלא מקור לידע ולכוח. ואכן, עמית שלחה לי קישור לסרטון ביוטיוב על תרגילים לפציעת ITB, שלטענתה הצילו אותה מאותה פציעה.

 

מצב הפציעה השתפר (ותודה לעמית וגם לפיזיותרפיסטית, אורלי גרוסמן כהן), ונראה שאני נחלצת ממנה אט-אט. אולי הקצב היה מהיר יותר אם הייתי מבצעת את התרגילים שבסרטון מדי יום, כפי שאמור להיות בעולם האידאלי שאני מדמיינת לעצמי (או שאולי בעולם אידאלי אין פציעות ואין צורך בתרגילים?(, אך גם כך אני שמחה בשינויים וכבר מתאמנת כאילו לא הייתה פציעה.

ביום הולדתי – 21.5 – הענקתי לעצמי מתנה ונרשמתי למרוץ סובב עמק, 61 ק"מ, בתקווה שהפעם גם אסיים אותו. "אבל הפעם בלי טריקים ובלי קיצורי דרך", סנט בי בחביבות חברי לקבוצה, יואל, לאור מה שקרה לי בשנה שעברה במרוץ סובב עמק , שבטעות דילגתי על תחנה והגעתי לסיום כששעוני מורה שרצתי 52 ק"מ בלבד, ולא 61. האתגר השנה יהיה אם כן כפול: שיהיה לי הכוח לרוץ את המרחק הזה ושלכך תתווסף התבונה שלא להתבלבל.

מאחר שיש מטרה חדשה ומאחר שמצב הפציעה מאפשר זאת – חזרתי לתכנית אימונים אישית. כמעט חודשיים לאחר מרתון התנ"ך הייתי ציפור דרור, ללא כל תכנית, רצה לא יותר מפעמיים שלוש בשבוע. ואילו כעת מספר האימונים כבר עומד על שבע פעמים בשבוע (יום שישי אימון כפול). על תכנית האימונים ארחיב אולי ברשימה נפרדת.

ביום ראשון אני יוצאת לספרד לשמונה ימים, והמאמן, אילן פריש, נעתר לתחינתי וכתב לי "תכנית רחומה", או "תכנית כבקשתה". נאמר לי שמעלות החום בקורדובה, שם מתקיים הכנס שבגינו אני יוצאת, הן מעל 40. מעניין איך תהיינה הריצות בספרד החמה.

Adios!

עם סוניה, באימון יום שלישי

ריצה בים, עם סוניה. צילום: אמיר כהן

ריצה בבן שמן, עם סוניה. צילום: איתן דביר

ריצה בבן שמן, עם סוניה.
צילום: איתן דביר

 

 

מנוחה לאחר ריצת טיפוס קשה לאנדרטת מגילת האש. מאמן ומצלם: אילן פריש

מנוחה לאחר ריצת טיפוס קשה לאנדרטת מגילת האש. מאמן ומצלם: אילן פריש

 

 

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 11 תגובות

מרתון התנ"ך – לחזור הביתה עם כד

"הבנתי שהריצה היא בשטח חשוף לחלוטין, ללא צל", שטחתי את דאגותיי בפני מאמני, אילן פריש. "נו, טוב, ככה רצו בתנ"ך", השיב לי אילן, והצליח להצחיק אותי גם אם לא להרגיע אותי.

למרות החששות מריצה בשטח חשוף ומתוואי הריצה המאתגר (גובה מצטבר של כאלף מטר), היה לי ברור שארוץ את מרתון התנ"ך, ובכך אשלב שתי אהבות גדולות – ריצה ותנ"ך.

אני מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מזכירה את ריצת איש בנימין (שמ"א ד) בשיעורים ולאחרונה אף כתבתי מאמר על ריצה במקרא, שחלקו הוקדש לריצת איש בנימין. אז שאוותר על הזדמנות הפז הזו לרוץ בשבילי הסיפורים שאני עוסקת בהם?

על קצה המזלג על ריצה במקרא

במקרא מסופר על ריצות רבות, והראשונה שבהן היא ריצתו של אברהם, שבגיל 99 רץ לקראת המלאכים שנדמו בעיניו כאנשים כדי להזמינם להתארח אצלו (בר' יח). מבחינה מגדרית – גם נשים רצות במקרא, למשל רבקה שרצה לבאר להשקות את הגמלים ורחל שרצה לביתה לספר על פגישתה עם יעקב ליד הבאר. מהמשל שנשא ירמיהו "כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים" ניתן אולי ללמוד על התקיימות תחרויות ריצה בישראל המקראית. התנ"ך מקשר בין ריצה ובין כוח כפי שניתן לראות למשל בדברי נביא הנחמה: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (יש' מ 31). הקשר שבין ריצה ובין כוח וכן בין ריצה ובין השגחה פרטית מאת ה' עולה גם ממזמור תודה המיוחס לדוד, שבו הוא מספר כיצד הוא רודף אחר אויביו וגובר עליהם בעזרת ה': "מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת… תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי" (שמ"ב כב 34–37). דברי המשורר מגלים מודעות לחשיבותו של הצעד הרחב כאמצעי להגיע למהירות גבוהה.

ריצה מביעה שירות נאמן (למשל, ריצת אברהם וריצת רבקה), דחיפות, להיטות, וכמובן שיש לה תפקיד גם במלחמה – ריצת תבוסה ומנוסה לעומת ריצת ניצחון ומרדף אחר האויבים.

ריצת המנוסה  וריצת הניצחון

ריצתו של איש בנימין היא ריצת מנוסה ותבוסה והקשרה טרגי: בני ישראל הובסו בידי הפלשתים, נפלו מהם שלושים אלף איש ובהם חפני ופנחס, שני בניו המושחתים של הכהן הזקן עלי (כפי שניבא איש האלוהים שיקרה בתוכחתו את עלי – שמ"א ב 34) וארון האלוהים נשבה בידי הפלשתים. את כל הבשורות הקשות הללו בישר איש בנימין שנס מן המערכה מאבן העזר (המזוהה עם ראש העין) ועד שילה. שם פגש בעלי, הכהן העיוור בן התשעים ושמונה, שציפה בחרדה לידיעות משדה הקרב. כאשר שמע על שביית הארון נפל מכיסאו, שבר את מפרקתו ומת. גם כלתו של עלי, אשת פנחס, מתה כתוצאה מהבשורה המרה, שגרמה ללידה מוקדמת שלה שבמהלכה מתה. ואילו היום אנו רצים ריצת ניצחון ומקווים לבשר בסיומה בשורות טובות לבני משפחה ולחברים  – עשינו זאת!

התכנסות

הגעתי לראש העין בשעה 4:30 וערכתי היכרות עם כמה מן הרצות האחרות במרתון המלא – שוש בלייכמן, הוותיקה מכולנו (ואני אחריה במדד הותיקוּת), שזה לה מרתון 33 במספר ויום קודם השתתפה במרוץ בנימינה – 15 ק"מ; רונית אושפיזאי, תושבת עלי, כלתה של קולגה שלי מבר-אילן, ד"ר דבורה אושפיזאי; יהודית גולן,  ונינה רבר-שפירא, המתאמנת הטבעונית של אריאל רוזנפלד (הטבעוני, כמובן), שכעת מתאמנת למרוץ הקומרדס, אולטרה מרתון של 90 ק"מ בדרום אפריקה.

עם שוש בלייכמן עם שוש בלייכמן

 

מימין לשמאל: יהודית גולן, יעל שמש, רונית אושפיזאי

מימין לשמאל: יהודית גולן, יעל שמש, רונית אושפיזאי

ניצלתי את הזמן עד לזינוק לומר ברכות השחר, וכיוונתי באופן מיוחד בברכת "הנותן ליעף כוח". זמן קצר לפני המרוץ הפקדתי את תיק המרוץ שקיבלנו (רק בשביל זה השתלם להירשם! מזכרת שימושית ונחמדה שכזו!), שיחד עם שאר התיקים הוסע עד לשילה והמתין בסבלנות שאגמע 42.2 ק"מ ואגיע אף אני לשילה.

ברוך אתה ה'... הנותן ליעף כוח

ברוך אתה ה'… הנותן ליעף כוח

המרוץ

הוזנקנו עם רצי חצי המרתון מעט לאחר 5:30. בתחילה היה לי חם וחשתי שאני מזיעה כמעט למן התחלת הריצה. הזיעה גרמה לכך שהתקשיתי לאחוז בבקבוק השתייה שאתו רצתי. ניסיתי לגרש את החשש מה יהיה בהמשך הריצה אם כבר בשעת בוקר כה מוקדמת אני מזיעה. ואכן, הדאגה הייתה מיותרת. כעבור חצי שעה עד שעה מזג האוויר השתפר פלאים ולמעשה לא יכולתי לייחל למזג אוויר טוב יותר. השמש, שכה חששתי מפניה, הסתתרה מאחורי העננים. השרב מהיום הקודם נשבר. הללויה! כמה יפה היה לרוץ בנופי בראשית, ליהנות מהגבעות הירוקות ומשמים מעוננים.

ריצה בכביש 5

ריצה בכביש 5

קילומטר אחרון

קילומטר אחרון

לאורך המרוץ הראש שלי עבד לא פחות מאשר הרגליים. התגברתי על העליות באמצעות כמה טיפים לדמיון מודרך שנתנה לי יום קודם למרוץ המאמנת האישית, אסתר סממה, וכן בעזרת שיר קצר שכתבה והלחינה האימא הנפלאה שלי, לכבוד העליות הצפויות לי. אולי לא תתפלאו לקרוא שהשיר פותח במילים "עלי והצליחי". בחגורת הריצה שלי טמנתי את "נשק יום הדין": שני פתקי עידוד מאימא שלי ומחברתי הטובה סוניה, שנשלפו ברגע המתאים (קילומטרים אחרונים) ונתנו דחיפה אחרונה. גם דבריו של רן שילון, שאם יהיה לי קשה עלי לזכור שגם לאחרים קשה הדהדו באוזניי, ותרמו תרומתם להצלחתי בריצה. תרמו לכך גם הירידות המועטות במרוץ. אני רצה היטב בירידות, כך שניצלתי אותן ובייחוד את הירידה הארוכה יחסית מאוניברסיטת אריאל, כדי להרחיב צעד ולרוץ במהירות. תודה לרן שילון ותודה לאילן פריש על טכניקת הריצה בירידה שלימדונו, חופשייה, מהירה ומשוחררת. במידה רבה הודות לריצה בירידות  זכיתי לסיים שנייה מבין שמונה הנשים (נו, טוב, היינו רק שמונה נשים…) ולזכות בגביע יפהפה בדמות כד מחרס, בדומה לכדים שהתגלו בשילה.

שתי טבעוניות על הפודיום :) עם נינה רבר שפירא ורונית אושפיזאי

שתי טבעוניות על הפודיום 🙂 עם נינה רבר שפירא ורונית אושפיזאי

 

הישגים לטבעונים

גם במרוץ הזה נרשמו הישגים לטבעונים. במקום הראשון מבין הגברים ובמקום הראשון מבין הנשים זכו טבעונים – אריאל רוזנפלד ונינה רבר שפירא (ואני, כאמור, זכיתי במקום השני אז תרמתי תרומה צנועה להישגיי הטבעונים).

אז תודה לאריאל ולנינה בשם כל קהילת הטבעונים על שייצגו את הרעיון הטבעוני בכבוד.

אריאל ונינה - טבעונים, רצים ומנצחים

אריאל ונינה – טבעונים, רצים ומנצחים

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 26 תגובות

חצי מרתון בירושלים 2015 והידד לליאת ולרצים הטבעונים!

ליאת שינוע ערכות

הבעיה הלוגיסטית – איך תגיע לידיי ערכת הרץ –  נפתרה בזכות ליאת נתנאל, שהתנדבה להביא מירושלים עשרים ושתיים ערכות לחברים ב"אנדיור" שנרשמו למרתון ירושלים. לצורך כך אף נפתחה קבוצת ווטסאפ "ליאת שינוע ערכות בע"מ". במערך מסובך הגיעו הערכות ליעדן גם בעזרת תמר לוי, שהתנדבה להביא את חלקן לאימון העליות בסידנא עלי, שרבים מאתנו השתתפו בו יומיים לפני המרוץ.  תודה לשתיכן! כעת נותר רק לרוץ.

"צריך לדבר על אסטרטגיה"

נרשמתי לחצי מרתון ירושלים בתור אימון לעליות המצפות לי במרתון התנ"ך שיתקיים בחול המועד פסח, 9 באפריל. וגם בשביל האווירה והכיף. בירושלים רצתי חצי מרתון ראשון ב-2012, והייתה זו בשבילי חוויה מרוממת נפש. היה זה שבועיים לפני המרתון הראשון שלי, שאותו רצתי בתל-אביב, כך שלא כיוונתי לתוצאה, כדי לשמור על כוחותיי לקראת המרתון. מרתון ירושלים בשנת 2012 התקיים ביום  חורפי סוער ואני זוכרת עצמי רצה בגשם ובברד בחיוך מאושר. חשבתי לנסות לשחזר את הריצה המהנה הזו, ללא לחץ. "צריך לדבר על אסטרטגיה", אמר לי המאמן אילן פריש, והבנתי שלו יש תכנית אחרת משלי, ובתכניתו דווקא יש דרישה למאמץ ותוצאה. לאחר ניסיון מרד שכשל הודיתי שאשמח מאוד לרדת משעתיים, וכך נקבעה המטרה.

לפני המרוץ

לירושלים אני מגיעה עם מירב, וזו הזדמנות טובה להשלים פערים ולהתעדכן בקורה בחייה. אנו בקשר טלפוני עם סוניה ודוד מנדלוביץ. מתברר שהם יצאו באיחור רב משום שלאחר שיצאו סוניה גילתה ששכחה את המשאף (היא אסטמתית) והם נאלצו לשוב לביתם לקחתו. אני מקווה שיגיעו בזמן, גם בשבילם וגם בשבילי. תכננתי לרוץ עם דוד, לאחר שסוניה אמרה לי שהמטרה שלו היא לרוץ 1.59. מתאים לי. יש לי ניסיון טוב בריצה עם דוד, שבחברתו רצתי למעלה מ-30 ק"מ באולטרה מרתון בסובב עמק.

אף שהגענו מוקדם, רצים רבים כבר נמצאים במקום. חלקם מתפללים בבית הכנסת שהוקם במתחם. נראה לי שרק ירושלים יכולה לספק מראה כזה… האם הם מתפללים גם להצלחתם במרוץ?

רק בירושלים! בית כנסת לפני הריצה. צילום: מירב לאמיש

רק בירושלים! בית כנסת לפני הריצה. צילום: מירב לאמיש

 

מירב ואני פוגשות חברים רבים מ"אנדיור". כתב של גל"ץ מראיין את דליה מיכאלי ואותי. דליה מספרת לו שריצת המרתון שתרוץ בירושלים היא ריצת הכנה לריצת 160 ק"מ. לאחר דבריה, כמה חיוורים נשמעים בוודאי דבריי שריצת חצי המרתון שארוץ היום זו ריצת הכנה למרתון התנ"ך. אך לפחות הצלחתי להשחיל את הנושא הטבעוני ואני מספרת לאומה שאני חלק מקבוצה גדולה של טבעונים רצים.

עם מירב, לקראת הזינוק צילום: רוני מיכאלי

עם מירב, לקראת הזינוק
צילום: רוני מיכאלי

הריצה

בשל העיכוב של סוניה ודוד אני מתחילה לרוץ לבדי, תוהה אם הגיעו לקו הזינוק בזמן. אווירת הקרנבל שזכרתי משתי ריצות קודמות במרתון ירושלים (חצי מרתון ב-2012 ומרתון מלא ב-2013) מתקיימת גם היום. אנשים מחופשים לבובות נותנים זריקת עידוד, ובייחוד בעליות הקשות. כך גם התושבים הרבים המריעים לנו מצדי הדרך. יואל שטיבל צץ לפתע לצדי, מגלה אבירות ומביא לי בקבוק שתייה בתחנת השתייה, אך חיש מהר נושא רגליו ונעלם מעיניי (לאחר מכן יוציא דיבתי רעה ויספר למאמן אילן שהוא ראה אותי ושלא התאמצתי במהלך הריצה. שקר וכזב!). בקילומטר ה-17 דוד חולף על פניי בקלילות ובחיוך ומפטיר דבר מה בשבח הריצה בעלייה. אני מגלה פחות רוחב לב כלפי העלייה, מאחר שאני רואה בה איום שעלול למנוע ממני להשיג את מטרתי לרדת משעתיים ריצה; הרצון הזה מדרבן אותי לאורך כל הריצה. בדיעבד, לא הייתי יכולה לרוץ עם דוד. ביצועיו בריצה זו היו טובים בהרבה משלי והוא סיים בפחות מ 1:52 שעות.

מרתון ירושלים-2015-אני רצה

הישג אישי והישגים אמתיים, הידד, ליאת וברכות לטבעונים!

אני מרוצה מהתוצאה שהשגתי – 1:55:36, ומתפעלת מהישגיי חבריי ובייחוד מההישג של "ליאת שינוע ערכות בע"מ", הלוא היא ליאת נתנאל, או בכינויה "צ'יטה", ששינעה עצמה במהירות עצומה בריצת מרתון מלא והגיעה שנייה מבין הישראליות בתוצאה המדהימה – 3:34. ברבו, ליאת!!

היא משלנו! ליאת נתנאל, "אנדיור", מקום שני מקרב כלל הנשים הישראליות!

היא משלנו!
ליאת נתנאל, "אנדיור", מקום שני מקרב כלל הנשים הישראליות!

בהמשך היום אני שמחה מאוד לגלות שבמקום ראשון ובמקום שני מקרב הגברים הישראלים זכו מיודעיי, שני האלופים הטבעונים –  אריאל רוזנפלד (2:54) ועדן פז (2:57), הידד, אריאל ועדן!

ברכות לרצים הטבעונים!

ברכות לרצים הטבעונים, אריאל רוזנפלד ועדן הראל!

פורסם בקטגוריה ריצה | 9 תגובות

חצי מרתון תל-אביב 2015 ו… ציירו לי כבשה!

אופס, שכחתי לעדכן…

"איך יעל ידעה לא להירשם למרתון המופסק בשל תנאי מזג האוויר", אני קוראת בוואטסאפ המשפחתי את ההודעה המפרגנת ששלח אחי איסי, תוך כדי נסיעה באוטובוס, בחזרה ממרתון תל-אביב. רק אז אני שמה לבי לכך שלא עדכנתי את בני המשפחה שבסופו של דבר, ברגע האחרון, נרשמתי לחצי מרתון. כאשר התברר לי שהאימון הקבוצתי של "אנדיור" בוטל בשל המרתון, בחרתי לרוץ חצי מרתון כריצת אימון. אפילו אימא שלי לא עודכנה, והיחיד שידע הוא אישי יריב, שאף התנדב להסיע אותי בקטנוע לאירוע (תודה, יקירי!).

אי-הדיווח הזה ממחיש לי את הדרך הארוכה שעברתי מאז חצי המרתון הראשון שרצתי ב 2012, אירוע שגרר התרגשות רבה, ואין סיכוי שהיה עובר בדממה כזו מצדי ושלא הייתי מעדכנת את כל העולם ואשתו או לפחות את שלושת אחיי ונשותיהם. שלא לדבר על אימא שלי… (סליחה, אימא!).

חששות שהתבדו

ובאשר לתנאי החום שאליהם התייחסה הודעתו של איסי, האמת היא שהיה הרבה פחות חם ממה שציפיתי. אמנם היה יום חם יחסית, אך חלק גדול מהדרך היה מוצל. מצד אחד – הקלה גדולה, אך מן הצד השני, מבחינה מסוימת דווקא קיוויתי לרוץ בתנאי חום רציניים יותר, כהכנה למרתון התנ"ך (מראש העין לשילה הקדומה) שיתקיים באפריל ואם איני טועה (ואני מקווה שאני טועה) המסלול שם אינו משופע בצל.

עוד חשש שהתבדה הוא שתושבי תל-אביב יפריעו לריצה כמחאה על שהעירייה אינה מסבסדת סייעת שלישית בגנים. לפי מה שקראתי בעיתון הם תכננו לסתום את עורקי הריצה בכך שיתיישבו בכביש, הם וילדיהם. אך במקום ילדים מפריעים פגשתי רק ילדים מריעים שעמדו בצד הדרך, והאווירה הייתה נעימה ולבבית.

הקבוצה של יואל

לפני המרוץ פגשתי בעידית שוהם, ושמחתי לגלות שאף היא מתכוונת להתחיל את הריצה עם חבר קבוצתנו, יואל שטיבל, הפייסר של שעתיים. כאשר הודעתי למאמני, אילן פריש, שבכוונתי לרוץ עם יואל, הוא הביע מורת רוח קלה מכך שאני עושה לעצמי חיים קלים. "אבל ממילא זהו לא יום לשפר את השיא", טענתי באוזניו, ובסופו של דבר הסכים לפשרה: "רוצי עם יואל 10 ק"מ ראשונים ואחר כך תיפרדו כידידים". חייכתי למחשבה שיש כאן היפוך למצב הקבוע (שנהג במרוץ סובב עמק, מרתון טבריה ומרתון אילת) שבו יואל רץ אתי חצי מרוץ ואחר כך נפרד ממני וממשיך בקצב מהיר מזה שלי.

היה נחמד לרוץ עם הקבוצה שהתגבשה סביב יואל. נמצא לו עוזר פייסר נאמן בדמותו של שחר פז, שהגדיל לעשות והחזיק את השלט המורה על הזמן משך כל הריצה. עידית ואבידן מ"אנדיור" הוסיפו לשמחתי על הריצה בחבורה הזו. יואל מילא תפקידו נאמנה, הזכיר לשתות, לקחת ג'לים, עודד והציע לשיר שירי פורים.

לרוץ לבד

בקילומטר השמיני אני מגלה שהקבוצה מאחוריי. בתחילה אני עדיין שומעת את קולו של יואל מעודד ומדרבן, אך כעבור כמה זמן קולו מפסיק להישמע ואני מבינה שפתחתי פער. מכאן ואילך אני מנסה לרוץ מהר יותר, אך לא הורגת את עצמי. כאשר אני חשה שהפנים שלי מתחממות אני מאטה קצב. בכל מקרה, אני לא אשבור היום את השיא שלי, אז למה לסבול? בסופו של דבר, לאור העובדה שהקדמתי את יואל וחבורתו רק בשתי דקות, אני שואלת עצמי אם היה שווה לשלול מעצמי את הנאת הריצה בחברותא וכל זה רק בעבור שתי דקות… נקודה למחשבה.

ציירו לי כבשה

האם עיניי אינן מטעות אותי ואני אכן רואה רץ במסלול המקביל למרתון מחופש לכבשה?

אמנם רצתי עם חולצה הנושאת מסר טבעוני, אך תוך כדי ריצה הצטערתי שלא התארגנתי עם חולצה הנושאת את המסר "צייר לי כבשה", לאור הקמפיין החדש של אתגר ציור הכבשה, שרבים מכם ודאי נתקלו בו; אתגר הנושא מסר של אכפתיות, ושנועד לעודד תזונה בריאה, מוסרית, זולה ומתחשבת בסביבה – תזונה טבעונית.

אז אמנם החמצתי את ההזדמנות במרוץ עצמו, אך כעת אני מנצלת את ההזדמנות כדי לפנות לכל אחד ואחת מכם, חבריי וקוראיי היקרים ולבקש מכם בכל לשון של בקשה – אנא, ציירו לי כבשה…

ו… אנא, אתגרו אחרים לצייר כבשה.

באמת שלא נחוצים כישורי ציור לשם כך. כדי להרגיע אתכם בעניין זה, הנה הכבשה שאני ציירתי:

כבשה שציירתי-א

והנה כבשה רצה שצילמה עידית שוהם במרוץ סובב עמק:

תנו לכבשה לרוץ! צילום: עידית שוהם.

תנו לכבשה לרוץ! צילום: עידית שוהם.

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 11 תגובות

מטרה חדשה – מרתון התנ"ך (חול המועד פסח, 9.4.2015)

מתברר שאין מה לדאוג מכך שאין מטרה חדשה ואין צורך לרדוף אחריה בכוח… כי בסופו של דבר המטרה השיגה אותי מוקדם מכפי שתכננתי. היה זה מנש הס שהניח אותה לפתחי כאשר כתב לי הודעה פרטית בפייסבוק, על מרתון התנ"ך, בעקבות ריצת איש בנימין שנס מהמערכה מאבן העזר (שרבים מזהים אותה עם עזבת צרטה, ראש העין) ועד שילה הקדומה, כדי להודיע לבני ישראל ולכהן הזקן, עלי, על המכה הקשה: תבוסת ישראל, מות שני בני עלי הכהן (נו, טוב, הם היו מושחתים עד העצם, אז זה עצמו לא נורא) ושביית ארון הברית בידי הפלשתים (שמ"א ד). "לך זה יהיה ביזנס ופלז'ר בעת ובעונה אחת", הוסיף מנש, ומיד נדלקתי על הרעיון. ואיך אני יודעת שזו מטרה ראויה בשבילי? משום שכדי להגשים אותה לפתע לא נראה לי שזו הקרבה גדולה מדי לחזור לתכנית אימונים מחייבת, לקום מוקדם בבוקר ולהגיע גם לאימונים הקבוצתיים הרחוקים מביתי, כמו למשל האימון היום, בחוף השרון, עם מורנו ורבנו, המאמן אילן פריש. ותודה ליואל שטיבל שהביאני עד הלום (חוף השרון).

הרשמה למרתון התנך תשעה

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 9 תגובות

מבחן אמריקאי על תחושותיי לנוכח תוצאות ההגרלה להשתתפות במרוץ האולטרה בשמוני

לו היה זה מבחן אמריקאי והייתי נשאלת:

סמני את המשפט הנכון: מהי תחושתך בנוגע לעובדה שלא זכית בהגרלה למרוץ אולטרה מרתון בשמוני (הרי האלפים)?

  1. אכזבה.
  2. הקלה.
  3. שתי התשובות נכונות.

 

התשובה הנכונה הייתה 3.

אני עדיין ללא תכנית אימונים אישית, לא חזרתי לאימונים אינטנסיביים, אך מצד שני אני ממשיכה לרוץ כמה פעמים בשבוע. לאחרונה אפילו רצתי שני אימונים על ההליכון, שאותו זנחתי תקופה ארוכה, ואף אתגרתי עצמי, שיחקתי עם השיפועים והגעתי עד שיפוע 10 (לפרקי זמן קצרים), מתוך מחשבה ש"צריך להתאמן לעליות שבאלפים". כעת אפשר יהיה לחזור לשיפועים נורמאליים או אפילו לשוב לזנוח את ההליכון.

היום, חמש דקות לפני השעה 11:00 בבוקר, כבר נכנסתי לאתר התחרות. שוב ושוב "ריפרשתי" את המסך, שבשעה 11:00 הפסיק לעלות, משום שרצים מכל העולם ביקשו לדעת, ממש כמוני, מה עלה בגורל ההרשמה שלהם. הייתי במתח גדול אף שלא ידעתי למה לקוות – שזכיתי או שלא זכיתי. כאשר ראיתי את המילה הפותחת את מצב ההרשמה שלי – unfortunately, נראה לי שהתגובה הראשונה הייתה צביטת אכזבה, אבל כן, ברור שחשתי מיד לאחר מכן גם הקלה.

על כל פנים, אמוּנה על הכלל "גם זו לטובה" אני בהחלט מאמינה שזה כנראה הדבר שהיה צריך לקרות בעבורי, ובאשר לשמוני… אולי בשנה הבאה.

אפילוג

אילן פריש, המאמן הבלתי נלאה, כבר מצא חלופה. אולטרה מרתון אחר באזור, וכתב לכל חברי הקבוצה להירשם עוד היום. אז… להירשם או לא להירשם? שוב אני ברכבת הרים.

עדכון

ידידי, יואל שטיבל, עדכן אותי שהאולטרה המוצע "נופל" בשבת. נפתרה ההתלבטות. שוב אני ציפור דרור חופשייה וחסרת מטרה קרובה.

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 19 תגובות

דלקת בשריר הרצון ו… אתגר חדש באופק?

חודש עבר מאז רצתי את המרתון המדברי באילת וקצת יותר מחודשיים מאז הריצה הארוכה בחיי עד כה ­– 52 ק"מ. אף שנהניתי הנאה מרובה משתי הריצות, אני מוצאת עצמי כעת ללא מטרה ברורה, ללא תכנית אימונים, "מחפפת" וכמעט שלא מגיעה לאימונים הקבוצתיים ונהנית מהאפשרות להקיץ משנת הלילה ללא שעון מעורר. זה לא שהפכתי לבטטת כורסה. אני ממשיכה לפקוד את סטודיו C שלוש פעמים בשבוע, וגם רצה כשנחה עלי הרוח. אך אין ספק שמתח אימוני הריצה שלי ירד משמעותית: אני מסתפקת בשלוש ריצות בשבוע, אימונים אישיים, שאליהם אני יוצאת היישר מביתי, ללא התקורה שבהגעה לאימונים הקבוצתיים. אני גם נמנעת מריצות מאתגרות וקשות, כמו ריצות על ההליכון בקצב מהיר או בשיפוע גבוה, וחוזרת כל פעם מחדש לברירת המחדל, הריצות המהנות בשטחים הפתוחים בשדות כפר מעש, בקצב נוח ובלא מדידת זמן. נראה לי שלקיתי ב"דלקת שריר הרצון", ביטוי שפגשתי בספרו של יוסי מלמן, אוטוביוגרפיה של ריצה.  יש לכך צד חיובי כמו חזרה לאהבות ישנות: כעת אני מתעמלת לעתים עם גלעד ינקלביץ, "גוף בתנועה. כל יום, רק בערוץ הספורט". שמרתי לו אמונים שנים כה רבות, עד שבאו אימוני הריצה והפרידו בינינו. כמה מרגש לפגוש אותו שוב, אך איך זה שהוא לא השתנה כמלוא הנימה בשלוש וחצי השנים האחרונות שבהן זנחתי אותו לטובת הריצה? (כן, כן, משדרים עדיין בדיוק אותן הקלטות). בנוסף, יצאתי לאחרונה לטיול רגלי בערבה עם יריב, שהחל בעין יהב והסתיים בעיר אובות. טיול עם שק שינה ולינה מתחת לכיפת השמים. כמה אני אוהבת את הטיולים הללו וגם הם נפגעו בשל אימוני הריצה האינטנסיביים. אז יש בהחלט ברכה במצב הרגיעה הזה שבו שקעתי לאחרונה.

אני לא חוששת מהנירוונה הזו. נראה לי נכון וטוב כעת בשבילי להוריד ממתח הריצה וליהנות מדברים אחרים. ברור לי למדיי שעוד אחזור לאימונים אינטנסיביים לקראת אתגרים חדשים שיצוצו. למעשה, ייתכן מאוד שבקרוב אצטרף לאמץ את כל כוח הרצון שלי מחדש, בתחום הריצה. נרשמתי עם קבוצת חברים מ"אנדיור" לאולטרה מרתון בשמוני (האלפים), ריצה של 53 ק"מ בתווי מאתגר במיוחד של טיפוס רציני. בשל ריבוי הנרשמים תיערך הגרלה שתוצאותיה ייוודעו ב-14 בינואר 2015. אם נעלה בהגרלה ואם אחליט שאני באמת מתכוונת לעשות זאת ברור לי שמחכים לי אימונים תובעניים שיוציאו אותי מהשלווה שבה אני שרויה כעת. ולעת עתה – אני פשוט נהנית עוד קצת מהבטלה היחסית.

פורסם בקטגוריה ריצה | 17 תגובות

"איזה יום שמח לי היום!" – מרתון מדברי באילת – 28.11.2014

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ (יש' מ, ג)

לֵךְ, לֵךְ לַמִּדְבָּר, הַדְּרָכִים יוֹבִילוּ. לַיִל טֶרֶם בָּא, לֵךְ, אָחִי, אֶל הַמִּדְבָּר. שׁוּב, שׁוּב נַחֲזֹר, הַצּוּקִים יָרִיעוּ, שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה שֶׁל אוֹר עוֹד תִּזְרַח עָלֵינו (מילים: חיים חפר).

 

עם יואל שטיבל ומאמננו אילן פריש

עם יואל שטיבל ומאמננו אילן פריש

מרתון במתנה

יש לי הרגשה שזכיתי במתנה יפה. נפל בחלקי מרתון שכמעט שלא התאמנתי לקראתו ולא תכננתי לקחת בו חלק. הכול החל מאותה טעות בסובב עמק, כאשר רצתי 52 ק"מ במקום 61 בעקבות דילוג על תחנה. כדרכי, ניסיתי לברר מדוע "גם זו לטובה". הגעתי לתובנות לא רעות בכלל, אך היה זה רן שילון שהוסיף את האחרונה שבהן – "ועכשיו את יכולה לבוא ולרוץ אתנו במרתון המדברי. קצת חיזוקים, ואת שם. זה עוד יתרון שרצת רק 52 ק"מ", כתב לי. "כוונתך שארוץ חצי מרתון?", שאלתי. "מרתון מלא", השיב לי. מיהרתי להתייעץ עם המאמן האישי, אילן פריש, וגם הוא סבר שאין מניעה שארוץ מרתון מלא באילת והכין לי תכנית אימונים לחודש שנותר עד לאירוע בהתאם למטרה החדשה והלא צפויה. הרעיון שימח אותי במיוחד משום שחברים רבים מ"אנדיור", בערך שבעים, השתתפו במקצים השונים של המרוץ. רן שילון ארגן מחנה אימונים באילת, כך שרוב המתאמנים השתתפו בחצי המרתון ולכך הוסיפו ריצות, שחיות ורכיבות אופניים מלוא החופן. כעשרה מחברי הקבוצה בחרו לרוץ מרתון מלא, ורובינו הסתפקנו בריצת המרתון ולא השתתפו באימונים הקבוצתיים האחרים. האמת היא שחשתי בטלנית גמורה מול שאר חברי הקבוצה, שמכסת האימונים שלהם נראתה לי מפרכת הרבה יותר מריצה של מרתון.

המרוץ עצמו

היה זה מרגש לעמוד על קו הזינוק, בחוף הרודס, ולצדי חברים רבים מ"אנדיור", כעשרה במספר, שירוצו אף הם מרתון. כמה מרצי חצי המרתון שבקבוצה באו להיפרד מאתנו ולאחל איחולי הצלחה, שרקו במשרוקיות והוסיפו לאווירה השמחה.

חברי "אנדיור" לקראת זינוק למקצה המרתון

חברי "אנדיור" לקראת זינוק למקצה המרתון

עשרים ושניים ק"מ ראשונים רצתי עם יואל שטיבל, שאתו רצתי גם את המחצית הראשונה של מרתון טבריה. ברבע הראשון של הריצה אמר לי יואל: "אני לא יודע באיזה מצב אסיים, אבל אני כבר רוצה להירשם למרתון המדברי בשנה הבאה!". "איזה יום שמח לי היום", זמזם בהנאה, ואני השלמתי את שורת השיר בקול תרועה: "איזה יום!". ובאמת, שמחת הריצה שטפה אותנו. הריצה בשטח, בנוף המדברי שהוא נוף משתנה ולא סטאטי, מראה הצוקים הגבוהים המתנשאים בהוד מלכות – כל אלה יצרו חוויה חושית של התמזגות עם הטבע, התפעמות מהעוצמה שבו וקרבה והודיה למי שיצר את כל אלה. שמחנו שלא הסתפקנו בריצת חצי מרתון, משום שנראה היה, שהיופי גובר ככל שממשיכים בריצה.

ריצה במדבר

מראה השמש שהציצה לפתע בין הצוקים היה בגדר תאופניה (התגלות אלוהית). יכולתי להבין מדוע המקרא מתאר את התגלות ה' למשה ולעם ישראל כולו כמתרחשת במדבר. "אני רץ לזכרה של חמותי, דניאל דבורה בת מקס ז"ל, שיום השנה שלה היה ב-ד' כסלו [יומיים קודם לכן]" , הצהיר יואל בקל רם. ואני לגמרי הבנתי אותו והזדהיתי עם הקדשת הריצה לאנשים אהובים וחשובים בחיינו. הרי אני לקחתי את הרעיון הזה צעד נוסף קדימה, ואני נוהגת להקדיש קטעי ריצה גם לבעלי-חיים כפי שאזכיר להלן.

רגעים של חסד

מראה השמש העולה היה אמנם מרהיב, אך גם מדאיג. מובן שעדיף לרוץ ביום נטול שמש, ובאילת, גם בחורף, ובייחוד כאשר רצים מרתון – אני מעדיפה שהשמש תצניע עצמה ותסתתר מאחורי עננים. לפני הריצה, דמיינתי את המרתון המדברי כריצה בשטח חשוף לחלוטין, נטול צל לכל אורכו. לשמחתי, הצוקים הגבוהים הטילו צל מפעם לפעם, ומאחר שלא צפיתי אותו, התייחסתי לכל המקומות המוצלים כאל חסדים שמרעיף עלי המדבר. בהכנות הבוקר, כאשר התארגנתי לריצה, עשיתי טעות של טירונים ובלא מחשבה יתרה מרחתי על מצחי קרם הגנה מפני השמש. כאשר השמש יצאה מנרתיקה והחלה להראות מה היא יודעת לעשות, נזל קרם ההגנה לתוך עיניי וצרב אותן. תזכורת לעצמי: לעולם לא למרוח קרם הגנה מעל העיניים!

שותפים לדרך – וסיפורו של אייל הכבאי

מאחר שאני רצה עם חולצה המזהה אותי כטבעונית, אני זוכה בכל מרוץ לפגוש טבעונים נוספים על המסלול. "גם אני טבעוני" קרא לעברי בחור שהשתתף בחצי מרתון, ואני רק הצלחתי לחלץ ממנו ששמו ניר, לפני שדילג בקלילות ושעט קדימה. לקראת סיום המרוץ פגשתי את יעל, טבעונית נוספת, שאמרה לי בהלצה: "נראה לי שמגיע לנו פקטור". "להפך!" השבתי. הרי קל יותר להיות ספורטאי טבעוני, כפי שניתן להיווכח משפע העדויות שבקישור, המראות על תרומת התזונה הטבעונית להישגים הספורטיביים.  חולצה עם הכיתוב "חוות החופש" העלתה חיוך על פניי, וכמובן שעוררה אותי לפתוח בשיחה עם הרץ שלבש אותה. ושוב אני מנצלת את הבמה כדי לפנות לשותפיי לדרך, הרצים הטבעונים, בהצעה ובבקשה שתזהו עצמכם ככאלה באמצעות מסר טבעוני על החולצה או הכובע או על שניהם. הסיבה הראשונה לכך שאני נוהגת לעשות זאת היא כמובן שאני רוצה להעביר את המסר שטבעונות וספורט זהו שילוב מנצח, כשם מאמרה של התזונאית כרם אביטל. אך מלבד זאת בזכות העובדה שאני מזהה עצמי כטבעונית אני זוכה להכיר טבעונים נוספים ולעתים לשמוע סיפורים מעניינים, כמו הסיפור של האולטרה מרתוניסט, הכבאי אייל משאש: אייל החל במעבר לתזונה טבעונית מסיבה בריאותית, אך אירוע מסוים גרם לו להוסיף את ההיבט המוסרי: הוא וחבריו הוזמנו לכפר כנא, לחלץ כבש שנקלע בין שני גדרות. רגע לאחר החילוץ ושמחת הצלת החיים, הכבש נשחט ולבו של אייל נחמץ: "בשביל זה התאמצתי להציל חיים? כדי שמיד לאחר מכן יקטלו את חייו? איזה דיסוננס מטורף!", טען באוזניי. אייל ציין שמאז עבר לטבעונות ההתאוששות שלו מאימונים היא מהירה ביותר. כנראה שזו הסיבה שהיום מתאפשר לו לרוץ מרתון, אף שלא מזמן, בסוף אוקטובר, רץ 100 ק"מ במרוץ סובב עמק.

קילומטרים אחרונים, שמחת הסיום והפתעת הפודיום

כאשר הגעתי לקילומטרים האחרונים של המרוץ עדיין המתינו לי בחגורת הריצה שני פתקי עידוד שכתבו אימא שלי וחברתי הטובה סוניה (חברה נוספת, רונית, החליטה על דעת עצמה ש"זה רק מרתון, וכבר לא אתגר בשבילך" ופטרה עצמה מכתיבת פתק עידוד). הפתקים הללו אמורים היו להישלף בשעת משבר, אך מאחר שהמשבר לא הגיע החלטתי לשלוף אותם ולקרוא בהם. חייכתי למקרא הפתק של סוניה והחשתי את קצב צעדיי, כדי להתאים אותו למה שמצוּפה ממני לפי הפתק שכתבה לי. את קטעי הריצה האחרונים הקדשתי לאחיין הטרי שלי, לביא, בנם של גיסתי, גל, ואחי הצעיר אלון. איחלתי לו בלבי שיגדל לעולם מוסרי יותר וחומל יותר, וקיוויתי שאף הוא ייטול חלק בהפיכת העולם לכזה.

 

האחיין הקטן לביא - יהי רצון שיפעל למען עולם טוב וחומל יותר

האחיין הקטן לביא – יהי רצון שיפעל למען עולם טוב יותר וחומל יותר

עוד קטע ריצה הקדשתי (בהשראת החולצה שנשאה את הכיתוב "חוות החופש") לבעלי החיים שיזכו ליהנות מחיים בטוחים בחוות החופש, המצויה ככל הידוע לי בשלבי הקמה, וכן לבעלי החיים הנהנים מאהבה וחום בחוות השחרור, שכבר פעילה. אני שמחה בשבילם על שיצאו מעבדות לחירות, שיוכלו לחלץ את איבריהם ואף לרוץ להנאתם, כפי שאני עושה כעת. הזמן חלף במהירות יחסית והנה כבר הגעתי לסיום לאחר 4:25:57 שעות. אמנם המרתון האיטי ביותר שרצתי עד כה, אך אין להשוות מרתון כביש למרתון בשטח מאתגר. הראשון שקידם את פניי בהגיעי לקו הסיום הוא המאמן, אילן פריש, ומיד לאחר מכן רן שילון, העומד בראש "אנדיור", והאחראי הישיר לכך שרצתי את המרתון הזה. רבים מחברי הקבוצה שרצו חצי מרתון היו אף הם בקו הסיום במטרה לקדם את פני רצי המרתון, והדבר בהחלט היה מרגש ומשמח ויצר רושם של אירוע קבוצתי. לא פחות מרגש ומשמח היה לגלות שיש לי פודיום – מקום שלישי בקטגוריית גיל. באמת שלא ציפיתי, אך מובן שלא מחיתי. היה זה אקורד מרנין אחרון במרוץ כה מהנה, נדיר ומופלא.

מרתון אילת-סיום

עם עידית שוהם

עם עידית שוהם

 

על הפודיום - מקום שלישי בקטגוריית גיל

על הפודיום – מקום שלישי בקטגוריית גיל

איזה יום שמח, יום של הפתעות, העולם מלא נסים ונפלאות!

 

 

פורסם בקטגוריה ריצה | 19 תגובות

"לבעלי-החיים כואב יותר!" – ראיון עם עדן פז, שזכה במקום ראשון במקצה 200 ק"מ במרוץ סובב עמק 2014

עוד לפני מרוץ סובב עמק נודע לי – מפוסט שפרסם עדן פז – על חבורת המופלאים – שבעה טבעונים המתעתדים לרוץ 200 ק"מ במרוץ סובב עמק. במהלך המרוץ נודע לי מאחד הרצים הטבעוניים בשטח, ששלושת המקומות הראשונים במקצה 200 ק"מ נכבשו כולם בידי (או ברגלי) רצים טבעוניים(!) – עדן פז, גיא זלוף ורוני תדמור.

מספר ימים לאחר המרוץ נפגשתי עם עדן פז (29), מייסד קבוצת הפייסבוק טבעונינג'ות, לריאיון על אתגר ספורטיבי בלתי נתפס ועל טבעונות. מהר למדיי התברר לי שבניגוד לאריאל רוזנפלד, שאותו ראיינתי בעבר, ושצבר ידע רב בנוגע לתזונה ומקפיד על התנהלות מאורגנת ונכונה, עדן הוא הטיפוס הספונטני, שנרשם בגחמה של רגע לתחרויות. הוא גם אינו מקפיד על תזונה מסוימת ("לפעמים אני שותה שני שייקים ירוקים בשבוע, ולפעמים עוברים חודשיים שבהם אני לא שותה כוס אחת"), ורק מקפיד שתזונתו לא תכלול מוצרים מן החי. זוהי אולי בשורה טובה לכל מי שחושש שמעבר לטבעונות ידרוש ממנו דוקטורט במדעי התזונה.

עדן פז-מקום ראשון ב200

 על תחילת הדרך כרץ ועל מרתון ראשון שלידתו בהלצה בין חברים

ממתי אתה עוסק בספורט?

מגיל צעיר הייתי רץ בצורה חובבנית, עם אבא שלי, ריצות של 5–7 ק"מ, באופן לא סדיר. בכיתה ח רצתי בפעם הראשונה חצי מרתון בירושלים.

אז איך החלה הקריירה שלך כרץ למרחקים ארוכים יותר?

לפני שלוש שנים חזרתי מטיול בהודו, לאחר כמה שנים שבהן לא רצתי כלל. בעקבות הטיול הזה החלטתי להתחיל לאכול בריא יותר, והוספתי מזונות כמו קינואה לתפריט שלי. כאשר חזרתי נודע לי ששני חברים שלי החלו להתאמן בריצה. הצטרפתי אליהם ורצנו 4 ק"מ, ולאט לאט העלינו מרחקים. באיזשהו שלב אמרתי בצחוק לאחד מהם שאם מישהו יציע לי להירשם למרתון תל-אביב, אירשם, אבל באותה נשימה הוספתי שאין סיכוי שזה יקרה, שהרי מעולם לא הציעו לי הצעה כזו. כעבור כמה ימים מאותה שיחה, השלישי בחבורה פתח צ'אט ושאל אותנו אם אנחנו רוצים להירשם למרתון תל-אביב. אז הנה הציעו לי – ונרשמתי, יחד עם החבר שהציע. התאמנתי לקראת המרתון כחמש פעמים בשבוע, וסיימתי אותו ב 3:23 שעות. אז עדיין לא הייתי טבעוני.

עדן פז במרוץ אייל

עדן פז במרוץ אייל

 

המעבר לטבעונות ואולטרה ראשון במרוץ סובב עמק

מה גרם לך להפוך לטבעוני?

ב-7.9.2012 שמעתי את גארי יורופסקי מרצה בפאב ביפו. לפני כן חבר שלח לי את סרטון ההרצאה שלו, אבל לא טרחתי לצפות בו. אבל כעת הייתה הזדמנות לפגוש אותו ולשמוע אותו מרצה לצד הרצאה נוספת של ד"ר עדיאל תל-אורן, שהרצה על הצדדים הבריאותיים בטבעונות. הלכתי עם שני חברים ואמרתי להם שאין סיכוי שגארי ישפיע עלי. אמנם תמיד אהבתי בעלי-חיים והגנתי עליהם אבל חינכו אותי שאי-אפשר בלי בשר. אבל ברגע שהסתיימה ההרצאה של גארי הצהרתי שאני טבעוני.

ומתי החלטת להתאמן לאולטרה?

כמה שבועות לאחר שהפכתי לטבעוני נודע לי על מרוץ סובב עמק, אך באותה שעה ההרשמה כבר נסגרה. שבוע לפני המרוץ שמעתי במקרה על בחור ממודיעין שמוכר את ההשתתפות שלו למרוץ למקצה של 33 ק"מ, ורכשתי את השתתפותו. התכוונתי לרוץ במקצה ה-33 ק"מ. אבל כאשר שי חזן שאל אותי לאיזה מקצה בכוונתי להירשם החלטתי בהחלטה של רגע להירשם למקצה ה-61. סיימתי אותו שני, בזמן 5:19. אחר כך התברר לי שהרץ שסיים ראשון – אריאל רוזנפלד – טבעוני אף הוא.

אז זה הרגיע את המשפחה שלך?

לא. המשפחה עדיין מתנגדת. אבא שלי תפס אותי לשיחה, אחרי מרוץ סובב עמק 2012, ו"הסביר" לי שאם אני רוצה להמשיך לרוץ אני לא יכול להמשיך עם הטבעונות. אז אני ממשיך להוכיח לו שהוא טועה…

ומה לגביך? האם גם לך היו חששות כאלה?

לא. ממש לא. מההרצאות ששמעתי הבנתי שזה לא נכון. וגם כל הקבוצות בפייסבוק של הטבעונים תומכות מאוד ומספקות הרבה מידע. מה גם שברגע שעברתי לטבעונות הרגשתי שינוי מידי לטובה ביכולת הריצה שלי וכן בהתאוששות, שהפכה למהירה. לאחר שרצתי 61 ק"מ בסובב עמק 2012 התאוששתי במהירות, ושלושה ימים  לאחר מכן שברתי שיא מסלול אישי שלי. לעומת זאת, לאחר מרתון תל-אביב, שאותו רצתי לפני שנהייתי טבעוני, לקח לי ארבעה ימים עד שהצלחתי לעלות במדרגות בלי להחזיק במעקה… מלבד זאת, כבר ידעתי שגם אריאל רוזנפלד טבעוני, אז הייתה לי דוגמה טובה.

עדן פז בסיום ריצה של 80 ק"מ באולטרה קצרין

עדן פז בסיום ריצה של 80 ק"מ באולטרה קצרין

קפיצת מדרגה – ההחלטה לרוץ 200 ק"מ, ההכנות למרוץ, פציעות ומחלה

מה פתאום החלטת לרוץ 200 ק"מ?

גם בגלל האתגר וגם להעביר את המסר הטבעוני. זוהי אחת הסיבות העיקריות שאני עושה את מה שאני עושה. לו הייתי יודע לדבר ולשכנע, הייתי עושה זאת. אני טוב יותר בריצה מאשר בשכנוע, אז אני מנסה להעביר את המסר הטבעוני באמצעות הריצה.

כיצד התכוננת למרוץ?

אמנם באותה תקופה שבה נרשמתי למרוץ לא התאמנתי הרבה בגלל שזו הייתה שנת לימודים קשה, אבל חשבתי לעצמי שיש עוד הרבה זמן… לא תיארתי לעצמי כמה מהר עוברת השנה.

בחודש ינואר 2014 התחלתי להעלות נפחים וממאי התחלתי להתאמן בהנחיית המאמן קובי אורן. כך למשל רצתי בינואר שישה סיבובים בהר איתן, 47 ק"מ, בקצב 4:59. למחרת רצתי 20 ק"מ נוספים. במרתון תל-אביב לא התנהלתי נכון ופתחתי מהר מדי, וסיימתי אותו בתוצאה מאכזבת מבחינתי, 3:06. אבל את מרתון ירושלים סיימתי בתחושה טובה, שנהגתי נכון, ובתוצאה 3:12:44. שבועיים לאחר מכן רצתי עם דניאל קרן וגלעד קראוז 51 ק"מ, מכרמי יוסף לירושלים. ערב קודם דניאל שלח לי הודעה שנרוץ "בין שלושים לשישים ק"מ", ואני לא ממש עיכלתי את הודעתו, כל מה שרציתי באותו ערב היה לישון והרבה, מכיוון שבאותו יום רצתי עם קבוצתו של גווין במעלה עקרבים 21 ק"מ שכללו טיפוסים לא פשוטים בכלל וירידות טכניות, וכל זה היה אחרי 40 דקות בלבד של שינה בלילה. אך לא יכולתי לסרב לריצה עם דניאל קרן, כך שבשבע בבוקר מצאתי את עצמי בכרמי יוסף, שוב בלי הרבה שעות שינה.

דניאל קרן, גלעד קראוז ועדן פז בריצה מהסטף לפארק קנדה

דניאל קרן, גלעד קראוז ועדן פז בריצה מהסטף ליד קנדי

לאחר שבועיים רצתי אותו מסלול, אך הפעם יצאתי בריצה מביתי ברעות – כך שהגעתי ל-70 ק"מ. לאחר עוד שבועיים השתתפתי במרוץ בקצרין, 80 ק"מ, וסיימתי אותו ראשון, אף שגם בו לא התנהלתי נכון.

עדן פז על הפודיום באולטרה קצרין

עדן פז על הפודיום באולטרה קצרין

המרחק הכי ארוך שעברתי לפני האולטרה הוא 85 ק"מ – מרוץ שליחים מגדרה על הכותל. כל מקצה הוא בין 6–7 קילומטרים, אך אני היחידי שרץ את כל המרוץ בעצמו, ולא כחלק מחבורה. המרוץ הזה זכור לי כסיוט… לקראת הסוף, בעליות האחרונות לירושלים, ניסו לזרז אותי שארוץ מהר יותר, כדי שלא אעכב, החלו לסגור את התחנות ואיימו עלי שהאוטובוס יברח לי…

ההכנות שלי לאולטרה כללו גם ריצה בלילה, שינה של שעתיים בלבד ולאחר מכן ריצה נוספת, או ריצות חוזרות ונשנות על אותה עלייה, משך שעתיים. זו הייתה מבחינתי הכנה מנטלית. מבחינת שעות השקעה נראה לי שהשקעתי בממוצע כמעט עשר שעות שבועיות של ריצה ומלבד זאת עוד שעתיים במכון כושר לתרגילי כוח וחיזוק, וסתם כדי לדבר עם אנשים… שיא האימונים שלי היה שבוע שבו רצתי 173קילומטר. הקילומטראז' השנתי שלי עד התחרות היה 3650 ק"מ.

בחודש יולי החלו לי כאבים בגיד אכילס ולאחר מכן גם כאבים בברך. חששתי שלא אהיה מוכן לתחרות. נאלצתי לנוח הרבה, הקילומטראז' ירד והכושר, כמובן, נפגע. עד כמה ימים לפני התחרות היו לי כאבים בברך. אבל בתחרות עצמה הברך לא כאבה. בשבוע שקדם לתחרות הייתי חולה עם כאב גרון, אך הודעתי לכולם שעד התחרות אהיה בריא, וכך היה. בתחרות, בקילומטר ה-100, כאב הגרון חזר.

היו לך הרהורי נסיגה?

לא. נרשמתי, וזהו. ברגע שאני מחליט אני עושה. הייתי שלם עם ההחלטה לאורך כל הזמן.

התחרות עצמה – "לבעלי-החיים כואב יותר!"

אז איך הלך לך בתחרות עצמה, פעם ראשונה שבה רצת מעל 85 ק"מ?

עד הקילומטר ה-160 היה לי פחות קשה ממה שחששתי. אמנם כאב לי כבר מהקילומטר ה-90, אבל הצלחתי לרוץ ועוד לרוץ טוב.  לקראת אמצע הסיבוב האחרון התחלתי ללכת. היה לי קשה. בקילומטר ה-185 היה לי רגע שבירה רציני עד כדי כך שרציתי לפרוש. הלכתי בקצב איטי מאוד, קילומטר לקח 11 דקות, ולא הצלחתי להגביר. בק"מ ה-189 הבנתי שאני אִטי מדי, מה שגרם לי לגייס את כל הכוחות שהיו לי באותו רגע ופשוט לרוץ. ככל שהתקרבתי לסיום התעודדתי ורצתי מהר יותר. סיימתי את המרוץ לאחר 26:28 שעות.

עדן פז בסיום ריצה של 200 ק"מ במרוץ סובב עמק

עדן פז בסיום ריצה של 200 ק"מ במרוץ סובב עמק

על מה חושבים בריצה כל-כך ארוכה ומה אכלת במהלך המרוץ?

הייתי מרוכז מאוד בתחרות, בקצב, בשאלה אם אכלתי ושתיתי מספיק. אכלתי במהלך המרוץ חטיפי תמרים שהכנתי בעצמי, חטיפי אנרגיה, סוכריות של חברת 32Gi, חברה שמייצרת מוצרים טבעוניים, וג'ל Pocketfuelnatural , מוצר טבעוני מארה"ב עם חלבון צמחי, שאני מאמין בו מאוד, ושהשגתי מהיבואן. מצוין לריצות ארוכות. לשמחתי יתחילו לשווק אותו בארץ בסוף דצמבר.

האם יש לך תובנות מהמרוץ?

כאשר מתחילים במרוץ – לא להקשיב לגוף. לזכור שאתה יכול פחות ממה שנראה לך בתחילת המרוץ. כדאי להתחיל בקצב שנקבע, שאותו אפשר לשמור לאורך כל התחרות, ולסיים באותו קצב או לעתים אף מהר יותר. במרוץ אולטרה ארוך כמו הסובב היה חשוב לי לא להגיע למצב של התנשמות והעלאת הדופק.

תובנה נוספת היא שצריך להתאמן על הליכה מהירה בעלייה. בגלל שאני רגיל לרוץ, ולא ללכת, ובמרוץ הולכים בעליות, נתפסו לי שרירים הקשורים להליכה, שגרמו לכאבים רציניים.

דבר נוסף, לא לנסות דברים חדשים במרוץ. לפני התחרות צריך לבדוק מה נכון לך. אני רצתי עם נעלים חדשות, קלות, שלפני כן רצתי אתן רק 15 ק"מ, למרות שהמאמן שלי, קובי אורן, אסר עלי לרוץ אתן. הוא יהרוג אותי על זה… נראה לי שזה מה שגרם לי לכאבים חזקים בכפות הרגליים. זה, וגם העובדה שלא החלפתי נעליים. מבחינת מזון, צריך להתאמן על כל מה שאוכלים במרוץ לפני המרוץ.

ונהגת כך בעצמך?

לא. השתדלתי לעשות זאת, אבל היו כמה דברים חדשים. בכל זאת 26:28 שעות שצריך לאכול, וגם… אני לא כזה קפדן…

מה חיזק אותך ברגעים הקשים?

הידיעה שהקדשתי חצי שנה שלמה כדי להתאמן לתחרות. הידיעה שהמשפחה והחברים בסוף המסלול מחכים שאסיים, וכמובן – העניין הטבעוני. אני הרי רץ כדי להגביר את המודעות לסבל של בעלי-החיים ולכך שתזונה בריאותית מתאימה לכולם. כשקשה לי וכואב לי, אני חושב לעצמי "לבעלי החיים כואב יותר!".

אכן… ולסיום – מסר לאומה?

אל תתנו לאף אחד לקבוע מה אתם יכולים לעשות. אם אתם רוצים להשיג משהו – עשו זאת, ואל תוותרו לעולם. עם זאת, חיוּ וּתנו לִחְיות. אנחנו לא היחידים שחיים על הכדור הזה; גם לבעלי החיים מגיע לחיות. שִמרו עליהם.

עדכון מפברואר 2020

ראיינתי את עדן פעם נוספת בעקבות זכייה מרהיבה שלו במרוץ אחר. יש שינויים שונים שעבר מבחינת מודעות לתזונה ובחירה בתזונה (לא להיבהל, מובן שהוא עדיין טבעוני) ובחירה בריצה יחפה או מינימליסטית. ראיון על ריצה ותזונה, ראו בקישור הבא: http://www.run.co.il/20200226.html

פורסם בקטגוריה ריצה | 11 תגובות