אף שכמעט איני רצה כעת, בשל קרע במיניסקוס, כאשר נודע לי שביום הזיכרון תתקיים ריצת זיכרון לזכרו של עידו שמיח, החלטתי שאשתתף בה.
לא הכרתי את עידו, אך אני מכירה את אביו אורי מריצות משותפות. אני זוכרת היטב כי יום נפילתו של עידו עורר גלים של צער ויגון בקבוצת זוחלי גני תקווה. סמ"ר עידו שמיח, לוחם בסיירת הנחל "עורב", נפל ב-7.1.2025 בפעילות מבצעית בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. לאחר נפילתו נמצא יומן שכתב, ובו בין השאר קטעים מרגשים המגלים את חמלתו כלפי בעלי החיים שבשטח האויב. יומנו של עידו התפרסם במסגרת הספר 'להיות שמיח: היומנים של עידו', שיצא לזכרו השנה.
בבוקר הריצה הגעתי – בהליכה, שלא כהרגלי – לפתח הבניין שבו מתגוררת משפחת שמיח בגני תקווה. מספר רב של רצים התאסף במקום, ובהם אנשים שאני מכירה מעולם הריצה, אך לא ראיתי זמן רב משום שאני כאמור מושבתת כעת.
הריצה עצמה עברה בשלום, אף שכאב לי מפעם לפעם. ענת מלמד התאימה את הקצב שלה לקצב האיטי שלי ורצנו יחד.
בבית הקברות הקריא אורי, אביו של עידו, קטעים מן היומן הנוגעים לחמלה של בנו כלפי בעלי החיים וביקש ממני לעמוד לצידו ולהקריא את מה שכתבתי בספר שיצא לזכרו. הוא הפתיע אותי, אך איך אפשר לסרב? נוסף על כך הוא היה סמכותי מאוד. "עכשיו אני המורה", הבהיר לי.
צילמה: ענת מלמד
וכך הקראתי מעל קברו של עידו:
"גם בתופת המלחמה, בהיותו חדור מטרה לבצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר, נותרו עיניו של עידו פקוחות למצוקת ה"אחר" האולטימטיבי – בעלי החיים. הוא חמל על סוס מדוכא, האכיל יונה פצועה או תשושה וטיפח באהבה גורת כלבים נטושה.
לא הכרתי את עידו אך שמעתי רבות על רגישותו הגדולה – לבני אדם ולבעלי חיים כאחד.
'יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ' נאמר במשלי י"ב, י. עידו הרחיב את מידת החמלה וגילה רגישות גם כלפי בעלי חיים שאינם ברשותו, ואף כאלה שנמצאו בשטח האויב. ככל שהתאפשר לו, הוא ניסה לשפר את מצבם.
עיקרון יסוד ביהדות הוא להידמות לאל, כדברי אבא שאול: "מה הוא רחום וחנון, אף אתה רחום וחנון" (מסכתות קטנות, מסכת סופרים, פרק ג, יז ועוד). עידו, בעיניו החומלות, הגשים עיקרון חשוב זה הלכה למעשה".
צילמה: ענת מלמד
החזרה מבית הקברות הייתה עצמאית. חשבתי שאעבור להליכה, אך לבסוף רצתי את רוב הדרך עם ענת, ופעמיים בלבד עברנו להליכה כדי להקל את הכאב.
לאחר הריצה הזמינה אותי ענת לשייק ירוק בדלוש'ס, עגלת הקפה של הילה, והתרגשנו לראות את תמונתו של עידו מתנוססת שם.
בעקבות הריצה גברו הכאב ומוגבלות התנועה, אך איני מצטערת שרצתי את הריצה הזו. היא הייתה לי משמעותית. יהי זכרו של עידו ברוך בתוך שאר הנופלים. אמן, שנהיה טובים וראויים להקרבתם.
התרגשתי כל כך מהכתבה, שאפילו לא אנזוף בך על כך שרצת. יהי זכרו ברוך בתוך שאר חללינו גיבורינו, אמן.