ילדת יום הולדת
"יש לי יום הולדת
השמחה רבה,
יש לי, יש לי יום הולדת
אז בואי לריצה!"
השיר הזה התנגן בראשי בעקבות הודעת הווטסאפ מענת מלמד, בשבוע שבו עתיד היה לחול יום הולדתי: "בוקר טוב יעל אהובה, ביום חמישי אאסוף אותך לבן שמן ונעשה יחד הליכה בטבע!!! אין תירוצים!!! ילדת יום הולדת שלי. תגידי כן, אם לא, אגיע להפגין!!!"
יום חמישי – ערב חג השבועות – המאמן תומר וסרמן החליט לחרוג מן השגרה ולהוציא את הקבוצה לריצה ביער בן שמן ולאחריה – פריסה. עקבתי מרחוק וברפרוף אחר ההתארגנות. בעקבות הפציעה אני לא מגיעה כעת לריצות הקבוצתיות, וגם לבן שמן לא חשבתי להגיע. ציינתי לעצמי בעוגמת נפש שדווקא כאשר אני מושבתת, הם יוצאים לריצת שטח, סוג הריצה שאני הכי אוהבת. אך אז הגיעה ההודעה מענת. קדמה לה שיחת טלפון מתומר, שהציע שאגיע להליכה ואצטרף לפריסה. השבתי לענת שאגיע, ואולי אפילו לריצה-הליכה. נראה.
ענת אכן אספה אותי והיינו הראשונות להגיע ליער, מלבד תומר. שמחתי לראות את חבריי וחברותיי לקבוצה ואת המאמן. שמחתי גם לראות את פולי, הכלב של אורן, שאיתו (עם פולי) יש לי מערכת יחסים ארוכה מן הימים שרצנו יחד בשטח – והרבה פעמים ביער בן שמן – בקבוצת "אנדיור", שאורן ואני התאמנו בעבר במסגרתה. והגיעה גם ליצ'י, הכלבה המתוקה של יוסי, ויוסי גרם לה להפגין עד כמה היא מאולפת ויודעת "להתעלף" ולשכב על הגב כאשר הוא מעמיד פנים שהוא יורה בה. כל חוכמה כזו שלה זיכתה אותה בחטיף.
רצי קריית אונו וליצ'י, הכלבה של יוסי שיושב מולה
צילמה: ענת מלמד
הנפילה
התחלנו לרוץ, וממש על ההתחלה – בלא שאבין עד היום איך ולמה, עדיין בריצה בכביש, לפני שיצאנו לשטח – מצאתי עצמי לפתע על הרצפה. הבהלה הייתה קצרה. מהר מאוד הבנתי שלא ניזוקתי ונשמתי לרווחה. אומנם המרפק דימם, ובבית התברר שגם הברכיים חטפו חבורות, אבל ב"ה לא נפגע אף איבר באופן רציני. אחרי הנפילה הטראומטית לפני שנתיים, שהסתיימה בניתוח כף יד ימין – נשמתי לרווחה על שיצאתי כה בזול.
ריצת שטח
נכנסנו לשטח ורצתי בזהירות. בירידות באזורים עם אבנים, שמצריכים תנועות חדות – עברתי להליכה. ענת יישרה איתי קו ועברה אף היא להליכה כדי ללוות אותי. אורן קיבל את תפקיד "המאסף", כך שגם הוא וגם פולי ליוו אותנו. כאשר כל הקבוצה התאמנה על מקטע מסוים, רצתי הלוך ושוב בדרך בטוחה יותר והרשיתי לעצמי לעצור ולצלם את הצמחייה, כולל את הפרחים.
צילמה: ענת מלמד
אתם יכולים להבין מדוע אני אוהבת ריצות שטח ומייחלת ליום שבו אשוב אליהן. ענת ואני נזכרנו בריצת יום הולדת הנהדרת שארגנה סוניה מנדלוביץ לפני ארבע שנים לכבוד יום הולדתי ה-60, אף היא ביער בן שמן, עם חברות מקבוצת הריצה הנוכחית שלי (עדי בלום וענת מלמד) וחברות מן הקבוצה הקודמת. אני מאחלת לעצמי שאמשיך לחגוג ימי הולדת בריצות בשטח עוד שנים רבות מאוד.
מזלטוב יעל, עד 120 (קילומטר).